יום השפה העברית

מִרְיָם יָלָן־שְטֶקֶלִיס מִרְיָם יָלָן־שְׁטֶקֶל ִיס מִרְיָם יָלָן־שְטֶקֶלִיס כָּתְבָה שִׁירִים מֻכָּרִים רַבִּים: "הַסַּבּוֹן בָּכָה מְאֹד", "הַבֻּבָּה זֶהָבָה", "אָצוּ רָצוּ גַּמָּדִים" וְכַמּוּבָן, "דָּנִי גִּבּו ֹר". ִׁיר דָּנִי גִּבּוֹר מַכִּירִים כֻּלָּנו ּ: � אֶת הַש " אִמָּא אָמְרָה לִי: דָּנ ִי! יַלְדִּי הוּא גִּבּוֹר וְנָבו ֹן יַלְדִּי לֹא יִבְכֶּה אַף פַּע ַם כְּפֶתִי ק ָטֹן..." ִׁיר עָצוּב, אוּלַי � ִׁיר, חָשְׁבָה לְעַצְמָהּ מִרְיָם: הַש � אַחֲרֵי שֶׁכָּתְבָה אֶת הַש הַיְּלָדִים לֹא יֹאהֲבוּ אוֹתו ֹ? יוֹם אֶחָד יָשְׁבָה מִרְיָם לְיַד שֻׁלְחָן בַּסִּפְרִיָּה וְעָבְד ָה. לְפֶתַע הִרְגִּישָׁה שֶׁמִּישֶׁהִי עוֹמֶדֶת לְיָדָהּ. הָיְתָה זוֹ יַלְדָּה כְּבַת תֵּש ַׁע. "אַתְּ מִרְיָם שְׁטֶקֶלִיס?", שָׁאֲלָה הַיַּלְד ָּה. הֵשִׁיבָה לָהּ מִרְיָם: "כֵּן." אָמְרָה הַיַּלְדָּה: "" שָׁלְחוּ אוֹתִי כָּל הַיְּלָדִים מִן . � . מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מַכִּירָה אֶת הַדֶּרֶך � ִׁיר שֶׁלָּך � תּוֹדָה עַל הַש � הַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ לוֹמַר לָך ֵׁנִי שֶׁל הַכְּבִיש ׁ." � אִמָּא שֶׁלִּי עוֹבֶדֶת כָּאן מִן הַצַּד הַש שָׁאֲלָה מִרְיָם: "אֵיזֶה שִׁיר?" אָמְרָה הַיַּלְדָּה: "דָּנִי גִּבּו ֹר." ִׁיר מְאֹד. וְגַם הַיּוֹם אוֹהֲבִים אוֹתוֹ הַיְּלָד ִים. � אָהֲבוּ יַלְדֵי הַכִּתָּה אֶת הַש