המקראה ב2 ממד עמוד 149 משוכתב

עוֹנַת הָאָבִיב

וְחַגֵי הָאָבִיב

/ סִפּוּר עַם כּוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ

♦

אוּ אֶת הַסִּפּוּר. �ִ ק

בִכְפָר אֶחָד גָר אִישׁ יְהוּדִי. הָיָה הָאִישׁ עָשִׁיר וְנָדִיב, וְשֵׁם טוֹב יָצָא לוֹ בֵין כָּל שְׁכֵנָיו.

וְהִנֵה בָא אָסוֹן עַל בֵית הַיְהוּדִי, וְכָל עָשְׁרוֹ אָבַד: דְּלֵקָה פָּרְצָה בְבֵיתוֹ, וְכָל אֲשֶׁר בוֹ נִשְׂרַף. לֹא נִשְׁאַר לוֹ כִּי אִם בַיִת אֶחָד קָטָן, אֲשֶׁר בוֹ גָר. אַךְ לִבוֹ לֹא נָפַל עָלָיו, כִּי אָמַר: "ה' נָתַן וְה' לָקַח!" ה אָמְרָה אֶל בַעֲלָהּ: � קָרְבוּ יְמֵי חַג הַפֶּסַח, וְהָאִשּׁ יִן? � "מָה נַעֲשֶׂה, וְאֵין בְיָדֵינוּ לִקְנוֹת מַצוֹת וְי עָנָה הָאִישׁ וּדְמָעוֹת בְעֵינָיו:

10

"עוֹד נִשְׁאֲרָה לָנוּ כּוֹס זָהָב — כּוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָהוּ הַנָבִיא, וְהִיא יְקָרָה לָנוּ מְאוֹד; אַךְ יִן, וּבִמְקוֹמָהּ נִקְנֶה כּוֹס זְכוּכִית." � עַתָּה, בְעֵת צָרָה, הָבָה נִמְכֹּר אוֹתָהּ וְנִקְנֶה מַצוֹת וְי ה אֶת דִּבְרֵי בַעֲלָהּ וּבָכְתָה גַם הִיא. � מְעָה הָאִשּׁ � שׁ ם מָכְרָה אוֹתָהּ וְקָנְתָה צָרְכֵי � ה אֶת הַכּוֹס וְהָלְכָה הָעִירָה. שׁ � בְעֶרֶב פֶּסַח לָקְחָה הָאִשּׁ ה לְאֵלִיָהוּ הַנָבִיא. � פֶּסַח וְגַם כּוֹס זְכוּכִית חֲדָשׁ ךְ אֶת הַסֵּדֶר, אַךְ בְזָכְרָם אֶת עָשְׁרָם לְפָנִים כָּאַב �ֲ בָא הָאָב. בְנֵי הַבַיִת יָשְׁבוּ לַע לִבָם. פִּתְאֹם נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת. אָדָם לָבוּשׁ קְרָעִים, וְעַל שִׁכְמוֹ תַּרְמִיל, נִכְנַס וְאָמַר: ךְ אִתְכֶם אֶת הַסֵּדֶר." �ֲ "עֲנִי נוֹדֵד אֲנִי וּבָאתִי לְכָאן בְעֶרֶב פֶּסַח. הַרְשׁוּ לִי לַע

18

עִבוּד: מ' בֶן–אֱלִיעֶזֶר

149

מעולם השיח הספרותי: סיפור