בדרך לתורה מדל
הדיו על ייצור הדיו כותב הרמב"ם ב"משנה תורה", ספר אהבה, הלכות תפילין, פרק א, הלכה ד: מקבצים עשן של שמנים (על ידי הרתחה) או של זפת או של שעווה מערבבין אותם בשרף ובמעט דבש משרים וכותשים אותו עד אשר נהיה כרקיק (דקיק). בשעת הכתיבה משרהו במי עפצים (מי עפצים מופקים מענפי אלון שצרעה עקצה אותם. סחיטת ענפים אלה מפיקה נוזל הנקרא מי עפצים). על הדיו להיות שחור ולשמור על תכונותיו לאורך זמן: על צבעו ועל אחיזתו בקלף (שתישמר שלמוּת האותיות). ט ֶ ר ֶ ח ַ ה בכתיבת סת"ם צריך לשרטט את הקלף. השרטוט משמעו חריצת קווים ישרים כדי ליצור שורות ישרות. חריצת הקווים נעשית בחרט. הכתיבה תיעשה מתחת לשורה. ספר תורה שנכתב ללא שרטוט, אפילו אם הכתב ישר, פסול. התפילין תפילין הן תשמיש קדושה יהודי המשמש לקיומה של המצווה הנחת תפילין. על פי ההלכה מניחים תפילין ביום ולא בלילה, בימי חול ולא בשבת ובחג. נשים פטורות מהמצווה. בעבר נהגו להניח תפילין במשך כל היום. בימינו נהוג להניחם רק במהלך תפילת שחרית, ולעתים בתפילת מנחה בימי צום. ההלכה קובעת, שהמניח תפילין צריך להקפיד שלא לפגוע בקדושתן. לכן מתחילים להניח תפילין רק בגיל בר מצווה, וכך הן הפכו לאחד הסמלים של טקס בר המצווה. לתפילין שלושה חלקים: - בית התפילין - קופסה מרובעת, צבועה בשחור, עשויה עור של בהמה טהורה. - רצועות עור הצבועות שחור מצדן החיצוני ומחוברות אל בית התפילין. כורכים אותן סביב היד וסביב הראש. - מגילות קלף ועליהן ארבע פרשיות מהתורה כתובות בידי סופר סת"ם. הפרשיות הן:
15
Made with FlippingBook Annual report